המצלמה היא פריזמה בינינו לבין ה״מציאות״ החיצונית, באמצעותה אנחנו יוצרים את התפיסה שלנו לגבי אותה מציאות. את המציאות הפנימית שלנו. התמונה שנצלם היא מה שאנחנו בוחרים להכניס לאלבום הזכרונות של חיינו.

באמצעות המצלמה אנחנו לומדים להתבונן, בוחנים את זוויות האור, בוחרים היכן למקד את תשומת ליבנו, ואיך למסגר את הסיפור.

המצלמה היא כלי מופלא לתקשורת, להשפעה, ולחקר חיצוני ופנימי.

היא לעולם לא מתעדת מציאות אובייקטיבית - אלא מנציחה את המציאות מהפרספקטיבה של מי שמכוון אותה - הצלם - שהוא יוצר הזכרונות ומעצב תפיסת העולם והסיפור שלו עצמו.

בצילום מודע אנחנו לומדים לתרגל את העיניים שלנו, לראות את העולם אחרת באמצעות המצלמה.

דרך הבנה של עקרונות הצילום והכרה ותרגול של פעולות צילום בסיסיות, אנחנו מטפחים התבוננות, תשומת לב, נוכחות ברגע, חמלה, פרספקטיבה משתנה, הכרת הטוב, יצירתיות ועוד תכונות ויכולות טובות ומיטיבות שהופכות את החיים לטובים יותר.

המצלמה היא כלי בעל כח עצום.

היא הופכת רגע שחלף לנצח ורוח לחומר, היא מקפיאה את הזמן ומכריחה אותנו להיות נוכחים ברגע הזה - ובכך משחררת אותנו מכבלי העבר. במובן הזה יש לה אופי מדיטטבי של ממש.

המצלמה מלמדת אותנו שיעור חשוב על התודעה שלנו ועל האופן שבו אנחנו יכולים להניע את המודעות שלנו בתוכה.

היא יוצרת זכרונות ויכולה לתמוך בתהליכים של שינוי וצמיחה. היא מדגישה בפנינו את זכות הבחירה.