top of page

  ביוגרפיה  מלאה  

יונתן ניר הוא צלם, מפיק ובמאי דוקומנטרי עטור פרסים, ומרצה מבוקש בישראל ובחו"ל.

הוא נולד בבאר שבע ב-22.4.77 ואת שנת חייו הראשונה העביר בקיבוץ כרם שלום, שהוריו היו בין מקימיו.

לאחר מכן עבר עם הוריו לקיבוץ הזורע שבעמק יזרעאל שם העביר את שנות ילדותו. אביו ד״ר יפתח ניר, יליד קיבוץ הזורע (לשעבר נשיא איגוד הפלסטיקה הישראלית) ואימו יהודית אופק, ילידת קיבוץ כפר מסריק (מורה ותיקה לשחיית ילדים וחינוך גופני) התגרשו כשהיה בן 5 והקימו משפחות חדשות מהן יש ליונתן 7 אחים ואחיות.

רב סבו זיגפריד אופהאוזר, היה אחד ממנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה ונאלץ לעזוב את גרמניה עם עליית היטלר לשלטון, לאחר שדיבר נגדו בפומבי. כיכר זיגפריד אופהויזר בברלין קרויה על שמו.

סבו עמוס (קוני) ניקולאי, עבד בארגון ההצלה היהודי ״המשרד הארצישראלי״ בברלין בתפקיד האחראי על ההכשרות החקלאיות בגרמניה. הוא עזב את גרמניה ב 31.8.1939, יום לפני פרוץ המלחמה, לאחר שהארגון שבמסגרתו פעל, הכשיר את עלייתם של כ-50,000 צעירים יהודים גרמנים.

אחיו של קוני היה השף יצחק (ניקו) ניקולאי, ממייסדי בית הספר המיתולוגי לבישול - תדמור. 
בשנת 1984, כשהיה בן שבע, נחטפה ונרצחה בת דודתו - הדס קדמי ז״ל, אסון משפחתי אותו הגדיר במספר ראיונות כאירוע שהשפיע עמוקות על חייו ותפיסת עולמו.
יונתן התחנך בקיבוץ הזורע ובמוסד החינוכי ״שומריה״ שבקיבוץ משמר העמק. הוא היה תלמיד בעייתי, ונפלט מהתיכון בכיתה י״א, והחל לעבוד כדייג במדגה של קיבוצו. בין הגילאים 15-17 השלים חמש תחרויות טריאתלון אולימפיות.
הוא התגייס לצה״ל שלושה שבועות אחרי הירצחו של רבין, והתקבל לאחת מיחידות העילית של צה״ל, יחידה בה שרת בסדיר ובקבע. במהלך שירותו הצבאי נהרגו תוך פחות מחודשיים שניים מ-12 בני כיתתו, מתן פוליבודה ז״ל בתאונת צלילה בשייטת וניב סדן ז״ל לוחם פלס״ר נח״ל.  שבועיים לאחר מותו של סדן נהרג גם בן דודו זוהר קדמי, אחיה של הדס, בתאונת דרכים קשה בצ׳ילה. שבועות ספורים לאחר שחרורו מצה״ל, נהרג גם חברו לצוות נעם ברנע ממטען למרגלות הבופור. 
סיפורו של ברנע היווה בסיס לספרו של רון לשם ״אם יש גן עדן״ שהפך ברבות הימים לסרט הקולנוע עטור הפרסים - ״בופור״.
מותו של ברנע הוציא את יונתן למסע בן שבע שנים במהלכו חילק את חייו בין ארה״ב - שם היה הבעלים השותף של חברה שהעסיקה כ-40 עובדים ושעסקה בייבוא, שיווק וממכר מוצרים במרכזי קניות - לבין מסעות ארוכים ברחבי העולם.
הוא ביקר ב-46 מדינות בארה״ב, נסע ברכב מקונטיקט להונדורס, עבד כחצי שנה כמדריך צלילה באי אוטילה שבקריביים ותקופה דומה באי מאווי שבהוואי. בהמשך טייל באופן אינטנסיבי באפריקה ובמזרח הרחוק.
ב-2004 פגש לראשונה את עמוס נחום, אחד מצלמי הטבע הגדולים בהיסטוריה, והפך לעוזרו ולתלמידו.
בשנה זו התגורר בתאילנד ועבד כצלם תת ימי ומדריך צלילה על סיפון ספינת הצלילה ״Aladdin Dive Safari”. הוא עזב את תאילנד יום לפני שפגע הצונאמי בחופיה - לבקשת סבו שהיה על ערש דווי. משך מספר ימים לא היה ידוע מה עלה בגורלה של הספינה שעליה עבד, עד שהתברר ששרדה, משום ששהתה בעומק הים בשעה שבה הכה הגל הקטלני. 
יונתן שב לתאילנד מיד לאחר לוויתו של סבו כשלושה שבועות לאחר הצונאמי, כדי לסייע בשיקום מועדון הצלילה שבו עבד.
מאורע זה היה הבסיס לכתבתו המצולמת הראשונה ״גן העדן האבוד״ שפורסמה ב״מוסף הארץ״ ובמגזינים נוספים בארץ ובעולם - וסיפרה את סיפורם של צועני הים הנכחדים של תאילנד, שצפו את הגיעו של הצונאמי ואף הזהירו עשרות תיירים מפניו והצילו את חייהם.
כתבה זו היוותה את יריית הפתיחה לקריירה שלו כעיתונאי-צלם נודד - במהלכה פרסם עשרות כתבות מצולמות ב״מוסף הארץ״, ״7 ימים״, ״סופשבוע מעריב״, Asian Geographic, ״טבע הדברים״, ״מסע אחר״ ומגזינים נוספים ברחבי העולם.
בשנת 2006 הביא כתבה מצולמת מאיזור נידח בפפואה גינאה החדשה, עליה קיבל את פרס ״הכתבה המצולמת הטובה של העשור״ מטעם מגזין Asian Geographic.
בשנים 2004-2006, עסק רבות בצילום תת ימי ודורג פעמיים בעשירייה הראשונה בעולם, במונדיאל הצילום התת ימי שנערך מידי שנה בצרפת.
במלחמת לבנון השנייה גוייס לשירות מילואים ביחידתו. תוך כדי המלחמה כתב טורים שפורסמו ב״מוסף הארץ״ וזכו להד תקשורתי נרחב, עד שבאחד מהלילות האחרונים של המלחמה נפצע במהלך פינוי שדה מוקשים. בעקבות פציעה זו, קיבלה דרכו המקצועית תפנית בלתי צפויה, והוא החל ליצור סרטים תיעודיים העוסקים בצמיחה מתוך טראומה, בחיבור שבין האדם לבין עולם הטבע, ובמסעות פיזיים ונפשיים בחיפוש אחרי תקווה וגאולה.
יונתן למד טלויזיה וקולנוע בביה״ס קמרה אובסקורה. סרטיו ״הדולפין״, ״אח שלי גיבור״, ״לחתוך את הכאב״, ״האיש הנעלם - הסיפור של וילפריד ישראל״, ״תמונת חייו״ ו״הקבוצה של אלכס״, הוקרנו ושודרו בפני מיליוני צופים בכ-60 מדינות שונות, וזכו בשבחי הביקורת ובפרסים רבים בפסטיבלים בינלאומיים נחשבים. הם שודרו בין השאר בערוצים:VPRO, IKON, ARTE, ZDF, ORF ,CBC, SRF, RSI, CTV, ERR, plane’te, Channel 4, France Television, NHK, NDR/ARD, DR, AVROTROS, ובכל ערוצי הטלויזיה הישראלית.
סרטו ״אח שלי גיבור״ הוא הסרט הראשון והיחיד שזכה בשני הפרסים הגדולים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי היוקרתי של סנטה ברברה. 
סרטו ״הדולפין״ הוקרן בהקרנת בכורה טלוויזיונית מיוחדת בערוץ ארטה הצרפתי, יחד עם ״הכחול הגדול״ של לוק בסון.

״הדולפין״ הוא הסרט הישראלי הראשון והיחיד שזכויות העיבוד הקולנועי שלו נרכשו על ידי ״אולפני דיסני״. 
סרטיו זכו בין השאר בפרס הסרט הטוב במסגרת Entre 2 Marche בפסטיבל קאן, בפרס במאי השנה בפסטיבל דוק-אדג׳ בניו זילנד, בפרס הראשון במונדיאל הצילום התת ימי בצרפת, בפרס חבר השופטים בפסטיבל ירושליים, במועמדויות לאוסקר הישראלי ולאוסקר הירוק הבינלאומי (Cinema for Peace), במדליית הכסף ב-Mind Media Awards  ב-British Film Institute, בפרס בחירת הקהל בפסטיבל היהודי של סן פרנסיסקו, בפרס הסרט הטוב בפסטיבל לוס אנג׳לס, בפרס הצילום בפסטיבל הקולנוע השנתי של האו״ם, בפרס הגדול בפסטיבל Breaking Down Boundaries במוסקבה ובפרסים רבים נוספים.

 

סרטיו הוקרנו ושודרו בכל היבשות (כולל אנטארקטיקה) וזכו להקרנות מיוחדות במוזיאון הסובלנות בלוס אנג׳לס, בבנייני האו״ם הראשיים בוינה, במוזיאון השואה במונטריאול, בחברות הייטק גדולות, בארגונים ובכנסים רבי משתתפים, בבתי כלא, בבתי אבות ובפני יותר מ-400,000 תלמידות ותלמידי תיכון בישראל.

למרות שאין לו הכשרה טיפולית, הוא נחשב לאחד ממיסדיי תורת הדוקותרפיה - רעיון טיפולי אותו פיתח יחד עם הפסיכולוג יורם בן יהודה, מי שהיה מפקד היחידה לתגובות קרב בצה״ל שנים רבות.
הוא מרצה על דוקותרפיה ועל צמיחה פוסט טראומתית במסגרות כגון ביה״ס לרפואה בטכניון, הסתדרות הפסיכולוגים לישראל, נט״ל, באוניברסיטאות, במכללות ובכנסים של רופאים, חוקרי מוח, שופטים ופסיכיאטרים.

בשנת 2020 הרצה על ״דוקותרפיה - ריפוי טראומה דרך יצירה תיעודית״ ב Tedx.
בתחילת 2024 פורסם הדוקטורט הראשון בעולם על דוקותרפיה אותו כתבה שלהבית שמחה אושר, באוניברסיטת אדינבורו - סקוטלנד. מאמריו וסרטיו של יונתן מוזכרים בדוקטורט זה בהרחבה.
החל משנת 2019, הוא חבר ב - Edmund Hillary Fellowship - ארגון אקסלוסיבי הנתמך על ידי ממשלת ניו זילנד, ואשר בוחר בכל שנה ביזמים פורצי דרך בתחומים שונים מכל רחבי העולם, שתרומתם לאנושות מוכחת.
החל משנת 2021, הוא משמש כבמאי וכמפיק בחברת אמברג׳ק פילמס, אשר בבעלותו של אנדי בייאט, הבמאי והמפיק של סרטי הבי.בי.סי. The Blue Planet, ו-Planet Earth.
מפרוץ הקורונה, אחת לשבוע, מארח יונתן ניר יוצרי ויוצרות דוקו ישראליים במסגרת ״דוקו-ניישן״ מיזם ההקרנות אונליין הגדול בישראל, יחד עם שותפתו אלמוג גורביץ. המיזם כולו מבוסס על ״דאנה״ מילה בסנסקריט שמשמעותה - שירות בנדיבות הלב, ולקחו בו חלק עד היום כחצי מיליון איש ואישה.

במסגרת עבודתו, בילה יונתן שבועות, חודשים ושנים בחברתם של כמה יוצרים אותם הוא מגדיר כמוריו:
עמוס נחום (אחד מצלמי הטבע המובילים בעולם), פרופ׳ נחום מגד ז״ל (״השאמאן הלבן״ - סופר ומומחה עולמי לשאמאניזם ולתרבויות אמריקה העתיקות), יורם בן יהודה (ראש היחידה לתגובות קרב בצה״ל לשעבר ומומחה לפוסט טראומה), אהוד בנאי (זמר ויוצר ישראלי אהוב), אלכס ליבק (צלם זוכה פרס ישראל), אנדי בייאט (מפיק ובמאי סרטי טבע של הבי.בי.סי.) ועדי גורדון (כדורסלן עבר מיתולוגי ומורה דרך).
החל משנת 2006, לוקח יונתן חלק פעיל באחד מהמאבקים הסביבתיים הארוכים והמצליחים בישראל - המאבק להצלתו של ״עמק השלום״.
יונתן הוא טריאטלט חובב ומתרגל מדיטציה באופן קבוע.
הוא מתגורר ברמות מנשה, שם הוא מגדל יחד עם גרושתו את שלוש בנותיהם.

פרסים

הדולפין | ציון לשבח - פסטיבל ירושלים | 2011 

 

הדולפין | מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע | 2011

 

הדולפין | פרס הסרט הטוב ביותר - מונדיאל הצילום התת-ימי | 2011

 הדולפין | ציון לשבח - הפסטיבל הבינלאומי וודסטוק | 2011

 

 הדולפין | מועמד לאוסקר הירוק הבינלאומי | 2012

 

הדולפין | מדליית הכסף במיינד מדיה אוורדס בלונדון | 2012
 

אח שלי גיבור | פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב - פסטיבל סנטה ברברה | 2017

 

אח שלי גיבור | פרס חביב הקהל פסטיבל סנטה ברברה | 2017

 

אח שלי גיבור | פרס הבמאי הבינלאומי הטוב - פסטיבל דוקאדג' ניו זילנד | 2017

אח שלי גיבור | פרס חביב הקהל - הפסטיבל היהודי פילדלפיה | 2017

האיש הנעלם - הסיפור של וילפריד ישראל | פרס חביב הקהל - הפסטיבל היהודי פילדלפיה | 2017

אח שלי גיבור | ציון לשבח - פסטיבל בוסיפט בלגרד | 2017

אח שלי גיבור | הסרט הטוב ביותר בנושא אהבה - הפסטיבל הבינלאומי לבעלי מוגבלויות במוסקבה | 2018

תמונת חייו | פרס חביב הקהל - הפסטיבל הבינלאומי סירקיוז | 2019

תמונת חייו | פרס חביב הקהל - הפסטיבל היהודי בסן פרנסיסקו | 2019

תמונת חייו | הסרט הדוקומנטרי הטוב - הפסטיבל הישראלי לוס אנג'לס | 2019

תמונת חייו | פרס חביב הקהל - הפסטיבל גולד-קוסט הבינלאומי | 2019

אח שלי גיבור | פרס חביב הקהל - פסטיבל קאן לסרטים על בעלי מוגבלויות | 2019

תמונת חייו | פרס הצילום - פסטיבל הסרטים השנתי של האו"ם | 2020

אח שלי גיבור | פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר - פסטיבל רילטיים בניגריה | 2021

תמונת חייו | פרס חבר השופטים - פסטיבל הסרטים פרוזן ריבר מיניסוטה | 2021

תמונת חייו | פרס חביב הקהל - פסטיבל הסרטים הבינלאומי של דורגנו | 2021

bottom of page