ארבע נשים וארבעה גברים המהווים פסיפס של החברה הישראלית, נפגשים לקבוצת צילום טיפולית בהנחיית הצלם זוכה פרס ישראל אלכס ליבק למשך שנה.
כל אחד ואחת ממשתתפי הקבוצה, קשור בצורה כזו או אחרת לפוסט טראומה.
יש בה אמא של פוסט-טראומתי, אשה של, ילדה של, אשה ששירתה כתצפיתנית, וארבעה גברים בגילאים מגוונים, חלקם לא מאובחנים או מוכרים כפוסט טראומטיים.
מתוך תמונותיו האייקוניות של ליבק ומתוך צילומים שהמשתתפים מביאים בעצמם, מתפתח שיח אינטואיטיבי ואותנטי על הפוסט טראומה כתופעה חברתית שחדרה לכל בית בישראל, על דימויים אודיו-ויזואליים כמעצבי תודעה וגם על הדרך לצמוח מטראומה באמצעות שיתוף, הכרה, יצירה, אנושיות וחמלה.